החיים, את הכאב מגרשים.
הקיימים, לכאב אדישים.
המתים, בכאב אינם חשים.
הוא חי, מנצל כל רגע עד תום
לא אכפת לו איך יראה בסוף היום.
הוא קיים, הבין שהטוב נשאר כחלום
תוהה אם הגיע הזמן להגיד שלום.
הוא מת, גופו ונשמתו הפסיקו לנשום
כבר עלה לגן עדן. או בעצם לגיהינום ?
כשהם קטנים, הם שמחים.
כשהם מתבגרים, הם נפגעים.
כשהם זקנים, הם מתחרטים.
הוא קטן, יפה תואר עם עיניים ירוקות
לא חושב שהחיים יביאו עליו כאלה צרות.
הוא מתבגר, מבין את הצעקות,
מתפתל מכאביי ההצלפות, והמכות.
הוא זקן, בפניו חרוטים קמטים, ידיו מצולקות
יושב ומהרהר בכל מה שיכל היה להיות.
ביחד עם החברים, נהנים.
ביחד עם האוזניות, נזכרים.
ביחד עם הלבד, נשברים.
הוא וחבריו, במועדון של המושבה
יושבים וצוחקים על בחורות מהשכבה.
הוא והאוזניות, שומעים שיריי אהבה
שוב ליבו מתמלא אכזבה.
הוא והלבד, זה מדליק את הלהבה
לא חשב שהלבד את אורו כיבה.
החיים, את הכאב מגרשים.
הקיימים, לכאב אדישים.
המתים, בכאב אינם חשים.
הוא חי, מנצל כל רגע עד תום
לא אכפת לו איך יראה בסוף היום.
הוא קיים, הבין שהטוב נשאר כחלום
תוהה אם הגיע הזמן להגיד שלום.
הוא מת, גופו ונשמתו הפסיקו לנשום
כבר עלה לגן עדן. או בעצם לגיהינום ?
כשהם קטנים, הם שמחים.
כשהם מתבגרים, הם נפגעים.
כשהם זקנים, הם מתחרטים.
הוא קטן, יפה תואר עם עיניים ירוקות
לא חושב שהחיים יביאו עליו כאלה צרות.
הוא מתבגר, מבין את הצעקות,
מתפתל מכאביי ההצלפות, והמכות.
הוא זקן, בפניו חרוטים קמטים, ידיו מצולקות
יושב ומהרהר בכל מה שיכל היה להיות.
ביחד עם החברים, נהנים.
ביחד עם האוזניות, נזכרים.
ביחד עם הלבד, נשברים.
הוא וחבריו, במועדון של המושבה
יושבים וצוחקים על בחורות מהשכבה.
הוא והאוזניות, שומעים שיריי אהבה
שוב ליבו מתמלא אכזבה.
הוא והלבד, זה מדליק את הלהבה
לא חשב שהלבד את אורו כיבה.