השמדה עצמית

"מהכל יוכל אדם להימלט, אך לא מעצמו."

"למות. לו רק יכולתי למות, להיגמר. לא להיות.
להישאב אל תוך האדמה ולא לצאת עוד."

"לעולם לא יוכל לברר אצלה.
כלכך הרבה דברים לא הספיק לשאול אותה.
והלא ידע בעת חלותה, כי היא נוטה למות.
אבל כנראה לא חפץ להשלים עם המחשבה,
שהנה היא מסתלקת ממנו לעד,
ומשום כך נהג כאילו היא עתידה להבריא.
כאילו יש להם עוד הרבה זמן להיות בצוותא - לו ולה.
עכשיו בליבו פעור חלל ריק,
כמו אדמה לאחר שעץ על שורשיו נעקר מתוכה.
והחלל הזה לעולם לא יתמלא,
והפצע לעולם לא יחדל מכאוב."

- מתוף הספר "אליפים"

"זה לא שלא מתחשק לי להישבר,
פשוט מישהו צריך להיות החזק,
כדי שאתן לא תצטרכו להיות חזקות."

"אני יודעת כמה אני נשמעת אנוכית,
אבל מצד שני,
זה שאת יודעת שמשהו נכון -
לא מונע ממך להרגיש ככה."

"קרני אור נשברות,
גלים נשברים,
קולות נשברים.
הבטחות נשברות.
לבבות נשברים."

"עוזר לדעת משהו אחד בוודאות,
בשעה ששאר חיי נראים כמו סימן שאלה אחד גדול."

- מתוך הספר "זהירות, שביר"

"זה לא נכון שהחיים נמשכים.
תמיד אומרים את המשפט הזה והוא אף פעם לא נכון. כשמת לך מישהו, החיים שלך, כמו שהכרת אותם, הסתיימו. המשפחה שלך עדיין שלך, אבל היא אחרת. ההורים שלך אחרים, הסדר שבו אתם יושבים סביב השולחן, הדרך שבה אתם זוכרים את הטיול ליוון, עם האלבום של התמונות המצחיקות שהפך לאלבום זיכרון...

זה לא נכון שהחיים נמשכים.
אפילו העבר שלך עובר עריכה, בכל פעם שאתה מספר איך לקחתם אוטובוס לבלומפילד לראות את הדרבי, אתה מתלבט אם לקרוא לו אחי, או אחי המנוח, או אחי זכרונו לברכה. לפעמים אתה פשוט מוציא אותו מהסיפור, כדי למנוע מכולם מבוכה.
פה ושם פוגשים מישהו שלא היה בארץ הרבה זמן, והוא שואל מה שלומו, ואתה אומר לו ששלומו כבר לא איתנו, ובסוף כמובן אתה צריך להרגיע אותו, אז אתה אומר לו שהחיים נמשכים. אבל הם לא.

זה לא נכון שהחיים נמשכים.
הם נפסקים, ומתחילים מחדש.
אחרת.."

-יאיר לפיד

"שכבת שם על המיטה. מסיכת הנשמה כיסתה את פניך והיית מחובר לכל מיני מכשירים. בקושי היה אפשר לראות אותך.
אחד הרופאים ניגש אלינו ולחש לנו: "אל תתעכבו כאן, בחורים. זו ההזדמנות שלכם להיפרד. נצלו אותה..."
'מה פתאום להיפרד?' צעקתי בתוכי, 'אני לא מוכן להיפרד. לא מסכים שאודי ילך. יש לנו עוד המון דברים לעשות ביחד. מה עם כל התוכניות שלנו? הוא לא יכול לעזוב ככה פתאום!'"

"רגליי נשאו אותי החוצה, כאילו מאליהם. רציתי לצאת מן המקום הזה כמה שיותר מהר. לא חשוב לאן. העיקר לצאת.
שמש של צהריים קידמה את פניי. המולת הרחוב הקיפה אותי מכל עבר. מכוניות, אנשים, רעש, כל אחד ממהר לדרכו. רציתי לעמוד באמצע הכביש ולצעוק: "מה קורה לכם אנשים?! איך אתם מסוגלים להמשיך כך, כאילו לא קרה כלום?! אתם לא יודעים שאודי מת?!!!"

"השמים היו מעוננים באותו לילה והירח נעלם. מכל עבר היה הכל שחור וקודר. הרגשתי שהכל מאיים להטביע אותי בתוכו ואין שום זיק של אור ותקווה. אני מתבייש להגיד, אבל כמעט ורציתי לרוץ אל תוך המים ולהיעלם בתוכם... רוח חזקה החלה לנשוב. לא לקחתי איתי סוודר. היה לי קר, אך לא ידעתי מה מציק יותר. הקור שבחוץ או הכפור שבפנים, בתוך הלב. לא ידעתי מה יהיה איתי. הרגשתי שאני הולך ושוקע בתוך העצב והייאוש, כולי מלא כעס ומרירות. על מה? על הרופאים שלא הצליחו להציל אותך. על הסרטן שלקח אותך. על העולם כולו."

- מתוך "ערן כותב לאודי", 'המכתב של אודי'

"כי המתח הורג אותו, גם חוסר הידיעה.
והוא כבר לא יכול לסבול את זה. ולא יכול לסבול אף אחד.
הדבר היחיד שהוא חושב עליו מהבוקר עד הלילה הוא שדי, נמאס.
נמאס מהחיים האלה.
נמאס מהכול.
וכל פעם שמישהו פונה אליו - ולא משנה מי זה או מה הוא אומר - מתחשק לו לצרוח לו בפרצוף."

"להיעלם, אלכס רצה רק את זה.
פשוט לא להיות"

-מתוך הספר "לפעמים רגע אחד מספיק"

"ואני תוהה אם המילה הזאת, 'אמא', מסוכנת לאיליי כפי שהיא מסוכנת בשבילי. היא מסוכנת יותר מהמילה 'אבא'. כי אני לא חש שום כעס כלפיי אמא שלי. רק אובדן, ואובדן הוא תחושה שקשה מאוד להילחם בה."

"אני חושב שהוא נזכר שוב בעובדה שכולם אינם. לא שאפשר לשכוח דבר כזה - אבל לפעמים שוכחים לרגע או שניים. אף פעם לא הצלחתי להחליט אם אני חושב שזה טוב או רע. השכחה מאפשרת לחיות ללא הכאב למשך רגע, אבל שנזכרים שוב הכאב מכה בעוצמה רבה.
אני מלא בכאב."

-מתוך הספר "הפריצה"

'למדתי שאני לא עושה הרבה טעויות כשהפה שלי סגור.'
-בת 33

'גיליתי שיותר קל להישמר מצרות מאשר להיחלץ מהן.'
-בת 14

'גיליתי שצער על האתמול ופחד מהמחר הם צמד גנבים שגוזלים מאיתנו את העכשיו.'

'נוכחתי שאני זריז בספירת עלבונות שספגתי מאחרים, אבל רק לעיתים רחוקות חושב על מה שאחרים סובלים בגללי.'

'למדתי שהחיים מתגרים בנו בכך שכמעט כל דבר אפשר לעשות טוב יותר.'

'למדתי שאם אתה לא יכול לשכוח ולסלוח, אתה יכול לפחות לסלוח ולהמשיך הלאה.'

~מתוך הספר "סודות קטנים לחיים טובים"